מסעותיו במרחב ובזמן של אמן החושים והטלפתיה – גיא ברכה. הרד בול ואני – סיפור על מרדף בארץ זרה (מאת עמית סגל, כותבת מציאות בדיונית)

הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים ובהשראתו של אמן החושים גיא ברכה. חלקם הם פרי הדמיון וחלקם התרחשו במציאות.
איזה חלק שייך למה – נשאיר זאת לדמיונכם. קריאה מהנה.

אולה, מוצ'ס גרסיאס, פורוואבור. נחתתי בפמפלונה. אחד הדברים שאני אוהב בעבודה שלי זה שהיא לוקחת אותי לכל מיני מקומות בעולם בחלקם עדיין לא הייתי. מגלגל את המילים החדשות על לשוני ומחפש את השלט הנושא את שמי, סניור גיא ברכה.
חברת סטארט אפ ישראלית החליטה לפנק את משקיעיה והטיסה את כולם לכנס מקצועי בפמפלונה שבצפון ספרד. חוץ מריצת השוורים (האנסיירו) שמתקיימת בעיר לא היה לי מושג מה עוד יש שם. נסעתי למלון על גדות נהר הארגה ונשמתי את האוויר הצח, שאפתי קצת אירופה לתוך ריאותיי, בעודי עובר על מהלך המופע הערב.
מהחברה ביקשו ממני מופע ייחודי, משהו שישלב הומור, קריאת מחשבות, קסמים בקיצור.. מופע בידור על חושי אחד יוצא לדרך.
האירוע התקיים במצודה הבנויה בצורת פנטגון עם חומות ושערים המקנים למקום מראה ייחודי – מראה של מבצר. עמדתי על חתיכת היסטוריה. נרות מאירים על החומות, שולחנות ערוכים בעיצוב תקופתי, לרגע שכחתי שאני במאה ה-21 ונשאבתי לתוך מסע לאחור בזמן.
לפני שהתחלתי את המופע, עשיתי קסמי קלוז אפ בין האנשים. אני אוהב שהם מתחממים כלפי ואיתי בדקות שלפני. הם משתאים, המומים ובעיקר מחכים לעוד.
המופע החל והיה הצלחה גדולה, שילבתי טלפתיה עם בידור, קראתי לשני משקיעים לבמה, השתמשתי ביכולת שלי לקריאת שפת גוף וניחשתי נכונה את תחום ההשקעה הבא שלהם. (תזכורת לעצמי – לדבר עם הברוקר שלי שאני חוזר לארץ).
וכאקט סיום, עשיתי את אחד הדברים האהובים עליי, ניחוש שם של אדם שלא נמצא באולם. הזמנתי את מנכ"ל החברה, בחור צעיר יחסית אל הבמה. התחלתי בשיחה קלה, ביקשתי שיחשוב על אדם הקרוב אליו רגשית ועברתי לניחוש אחת האותיות וכן הלאה עד שהפכתי את הלוח שהיה בידיי ובו היה כתוב השם. המנכ"ל השתתק לרגע והיה המום. הקהל בעקבותיו. השם היה של אחותו שנפטרה חודשים ספורים קודם לכן. הוא הזיל דמעה וכמעט גם אני. מחיאות הכפיים לא פסקו דקות ארוכות.
קמתי מוקדם בבוקר עם חיוך על הפנים, עוד ערב חברה עבר בהצלחה. רציתי להספיק לקנות את האצבעוני הפמפלוני שלי בחנות מזכרות מעבר לרחוב. לבשתי את הז'קט האהוב עליי עם המטפחת האדומה ויצאתי לעבר החנות כשלפתע שמעתי ירייה רמה ולפני שבכלל הבחנתי במתרחש, עשרות אנשים רצו לעברי, מתרגשים, צוחקים, צועקים, לא הבנתי למה כולם נראים לי אותו הדבר, לובשים חולצה לבנה ומטפחת אדומה קשורה לצוואריהם. רגע.. מטפחת אדומה, פמפלונה, מירוץ שוורים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! נכנסתי במהירות האור לתוך החנות, משליך את המטפחת שבכיסי ומנסה להחזיר לעצמי את קצב הנשימה. זה היה קרוב 
מצויד באצבעון חדש והרבה אדרנלין עשיתי את דרכי חזרה הביתה.

שלכם באהבה,
גיא ברכה – מנטליסט ואמן בידור על חושי. 

                                          
                                          ויטרינת אוסף האצבעונים שלי. בתהליכי גדילה.